ב'ה
המבוכה היום עם העולם הרחב נותן לנו להחליט שהגיע הזמן לעוף.
כמו אותו גוזל אשר רוצה לעוף לבד. מחיר העצמאות הוא לא קטן אך הרווחה הלאומית גדולה בהרבה.
יפה להיות בת חסות אהובה ונתמכת אבל בא היום שהמלך לא ידע את משה, או לא אהב אותו.
מה שיש לציין לשבח זה את הגברדיה המדינית והעיתונאית שהבינה שכאן נפל דבר.
שום מיצמוץ ושום פיקפוק בצדק הדרך.
כמובן אותו מיעוט אומלל שעדין מלשין ובוחש בקלחת ישנו אך העם בדרך אל החופש.
אז מה קרה פה? איך בת בריתינו האהובה בה' הידיעה החליטה לנטוש אותנו. מה לא הבנו? אולי הפעם הם רוצים שמישהו אחר ינצח?
מזכיר לי את הפגישה שלי עם קארל רוב היועץ של נשיא ארצות הברית, בשנת -2002 ערב הטבח בנתניה.
השעה שעת צהרים והוזמנתי לארוחה מצומצמת של כשלושים איש בערב החג. אני שנוהגת לכין את הסדר לכל הקהילה היהודית נבהלתי לגמרי,, איך ומה נעשה? צילצלתי למשרדי איפאק ושאלתי בתמימות מי הוא קארל רוב? הקול מאחורי האפרקסת נדם, ולאחר רגע אמר, אורלי ,אחרי הנשיא- הוא האדם הכי חשוב בארה'ב. אמרתי תודה ורצתי לדרכי. מבולבלת וחסרת עצות עוד רגע חג הפסח, ומה יהיי עם כל הישראלים רחוק מהבית. הרגע עבר ודוד נכנס לחדרי במשרד והודיע לי חגיגית 'השנה הזמינו אותנו לעשות חג עם כל הישראלים במסעדה היהודית'. אילו הרגעים בהם אני כל כך מודה לבורא עולם ואוהבת אותו יותר מהכל.
ידעתי ,שאני עומדת לפני'מעמד הר סיני' בכבודו ובעצמו. חשבתי לעצמי בתור אדם שחווה את המעמד עם אנשי ממשל שאני חיבת לחשוב על משהו משמעותי לאמר לאיש החשוב כל כך.
ערב החג הגיע, תקופה אשר ישראל עברה בדמעות לאחר כל התקפת טרור.
התכנסנו במסעדת 'סיגלר' בבלפטון ,מקום אשר לא שייך למעמד הזה ,אך משמעותי פולטית בהחלט. הגברדיה המקומית הגיעה : חבר הקונגרס המזמין והמארח שלח את העוזרים לחמם את האוירה. קטרין סייפס, העוזרת הפרלמנטרית שלו, נטלה ממני כרטיסי ביקור, אותה קאטרין הפכה לסנטורית של מדינת דרום קרולינה וכתבה חוק לידידות ישראל ועל כך תמיד הודה לה. . האנשים החלו להגיע ושורה של נציגי ציבור שלא הכרתי אף אחד עמדו בשורה ללחוץ את היד.. הגעתי לקארל רוב, המיוחל, הברכיים החלו לרעוד, ובגעירה עצמית קראתי לעצמי לסדר. 'אורלי צאי מזה'. ישרתי יד למולו ואמרתי בחיוך 'שמי אורלי בני דייויס ואני מאיפק'. קארל מבין דבר בקבוצה התורמת הגודלה באר'הב אולי אמר לי בקלילות 'כן אנחנו תומכים בישראל'.
נעצתי בו מבט ועניתי במשפט שהכינותי מראש " תלוי מי אתם רוצים שינצח?" קארל צעד צעד אחד אחורה, כאילו קיבל אגרוף בבטן. נשם נשימה הנהן בראשו ופנה לבא בתור. הארוחה החלה לא לפני שנכנס בכבוד חבר הקונגרס גו' ווילסון ופנה ישר אלי ללחוץ את היד. כן אותו חבר קונגרס על הרשימה השחורה של הנשיא המכהן הוא זה שקרא לעברו לא מזמן בקונגרס.
בסיום עברנו כולנו לאחר ברכות ליועץ הנכבד של הנשיא ,ובהתלוצצות חביבה שיחק עם כרטיס הביקור שנתתי לו תחילה " רגע אמר בחיבה יש לי כרטיס חשוב לשמירה".
הסתכלתי לעבר הכרטיס וזהיתי את שמי בשמחה ובלחיצת יד שאלתי אוכל לכתוב לך אמרתי? כן אמר . שעה לחר מכן קרה האסון במלון פארק בנתניה. הענין כנראה הופנם אצל מר רוב. האיש שבחמש השנים החבר הכי טוב שלנו בבית הלבן אך בסודיות לצערי , ולכן ספג מהלומות לא קטנות מהדמוקראטים היהודים בוושינגטון. אף אחד לא ידע , רק הם, אנחנו ומשרד ראש הממשלה.
ומאז נפתחה הדלת לבית הלבן בשקט ובענווה בין יועצים פוליטים עשינו את העבודה.
אריאל שרון קיבל תמיכה ומר בוש הבין כל בעיה והכל היה טוב.
לצערנו אותן הקשר הזה לא קרה עם הנשיא הקיים.
אף על פי שבארוחת בוקר בניו יורק ישבתי עם ארי ארו ,יועצו של מר נתניהו ,וניהלנו שיחה על פוליטיקה ליכודניקית, כמו שעשינו מספר פעמים בעבר .ומאחורינו ישב לא אחר מסנטור אובמה דאז. המנגנון הלוביסטי שבי אשר תמיד נתן לי אומץ ורצון לעשות חברים חדשים למען ישראל ,משום מה אותו בוקר ,אני וארי -לא פנינו לעשות את הנימוסים והליכות הרגילים שלנו. ציינתי את העובדה לפניו והמשכנו בעסקינו. ללא צער בכלל.
היום לאחר מספר שנים אני יודעת שהאינסטינקט הדיפלומטי שלנו עבד : הוא לא רוצה שאנחנו ננצח. ואנחנו דווקא לא מבינים בזה אנחנו כן רוצים. ויהיי מה שייהי. החרות הזו היא חלום עולם של מדינת היהודים. להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים. אז נראה לכם שנעזוב את ירושלים? כמו לעזוב את התקווה או כמו לעזוב את רעיון המדינה היהודית.
באנגלית אומרים אנחנו לא חושבים כך.. ולגברת קלינטון הנכבדה שמתעקשת על חלוקת ירושלים, כמו ששכחה שהיא נוצריה ובלי יהדות אין נצרות, והכומראשר הזהיר את בעלה 'שאם ישכח את ישראל בורא עולם לא יסלח לו ' נשכח הוא מליבה.... לה נאמר סליחה אבל באמת אי אפשר. אנחנו הגענו לכאן אחרי 2000 שנות גלות, ואנחנו לא זזים מירושלים. ולחיי מדינת ישראל. חג חירות שמח ישראל! הרווחתם אותו ביושר. חג בטוח אוהב וטוב לכל ילדי ישראל.
ולאחינו הערבים אשר יודעים ומבינים מהיא תפילה ושאנחנו מאמינים בני מאמינים נותר לנו להגיד אל אל ישראל!
המבוכה היום עם העולם הרחב נותן לנו להחליט שהגיע הזמן לעוף.
כמו אותו גוזל אשר רוצה לעוף לבד. מחיר העצמאות הוא לא קטן אך הרווחה הלאומית גדולה בהרבה.
יפה להיות בת חסות אהובה ונתמכת אבל בא היום שהמלך לא ידע את משה, או לא אהב אותו.
מה שיש לציין לשבח זה את הגברדיה המדינית והעיתונאית שהבינה שכאן נפל דבר.
שום מיצמוץ ושום פיקפוק בצדק הדרך.
כמובן אותו מיעוט אומלל שעדין מלשין ובוחש בקלחת ישנו אך העם בדרך אל החופש.
אז מה קרה פה? איך בת בריתינו האהובה בה' הידיעה החליטה לנטוש אותנו. מה לא הבנו? אולי הפעם הם רוצים שמישהו אחר ינצח?
מזכיר לי את הפגישה שלי עם קארל רוב היועץ של נשיא ארצות הברית, בשנת -2002 ערב הטבח בנתניה.
השעה שעת צהרים והוזמנתי לארוחה מצומצמת של כשלושים איש בערב החג. אני שנוהגת לכין את הסדר לכל הקהילה היהודית נבהלתי לגמרי,, איך ומה נעשה? צילצלתי למשרדי איפאק ושאלתי בתמימות מי הוא קארל רוב? הקול מאחורי האפרקסת נדם, ולאחר רגע אמר, אורלי ,אחרי הנשיא- הוא האדם הכי חשוב בארה'ב. אמרתי תודה ורצתי לדרכי. מבולבלת וחסרת עצות עוד רגע חג הפסח, ומה יהיי עם כל הישראלים רחוק מהבית. הרגע עבר ודוד נכנס לחדרי במשרד והודיע לי חגיגית 'השנה הזמינו אותנו לעשות חג עם כל הישראלים במסעדה היהודית'. אילו הרגעים בהם אני כל כך מודה לבורא עולם ואוהבת אותו יותר מהכל.
ידעתי ,שאני עומדת לפני'מעמד הר סיני' בכבודו ובעצמו. חשבתי לעצמי בתור אדם שחווה את המעמד עם אנשי ממשל שאני חיבת לחשוב על משהו משמעותי לאמר לאיש החשוב כל כך.
ערב החג הגיע, תקופה אשר ישראל עברה בדמעות לאחר כל התקפת טרור.
התכנסנו במסעדת 'סיגלר' בבלפטון ,מקום אשר לא שייך למעמד הזה ,אך משמעותי פולטית בהחלט. הגברדיה המקומית הגיעה : חבר הקונגרס המזמין והמארח שלח את העוזרים לחמם את האוירה. קטרין סייפס, העוזרת הפרלמנטרית שלו, נטלה ממני כרטיסי ביקור, אותה קאטרין הפכה לסנטורית של מדינת דרום קרולינה וכתבה חוק לידידות ישראל ועל כך תמיד הודה לה. . האנשים החלו להגיע ושורה של נציגי ציבור שלא הכרתי אף אחד עמדו בשורה ללחוץ את היד.. הגעתי לקארל רוב, המיוחל, הברכיים החלו לרעוד, ובגעירה עצמית קראתי לעצמי לסדר. 'אורלי צאי מזה'. ישרתי יד למולו ואמרתי בחיוך 'שמי אורלי בני דייויס ואני מאיפק'. קארל מבין דבר בקבוצה התורמת הגודלה באר'הב אולי אמר לי בקלילות 'כן אנחנו תומכים בישראל'.
נעצתי בו מבט ועניתי במשפט שהכינותי מראש " תלוי מי אתם רוצים שינצח?" קארל צעד צעד אחד אחורה, כאילו קיבל אגרוף בבטן. נשם נשימה הנהן בראשו ופנה לבא בתור. הארוחה החלה לא לפני שנכנס בכבוד חבר הקונגרס גו' ווילסון ופנה ישר אלי ללחוץ את היד. כן אותו חבר קונגרס על הרשימה השחורה של הנשיא המכהן הוא זה שקרא לעברו לא מזמן בקונגרס.
בסיום עברנו כולנו לאחר ברכות ליועץ הנכבד של הנשיא ,ובהתלוצצות חביבה שיחק עם כרטיס הביקור שנתתי לו תחילה " רגע אמר בחיבה יש לי כרטיס חשוב לשמירה".
הסתכלתי לעבר הכרטיס וזהיתי את שמי בשמחה ובלחיצת יד שאלתי אוכל לכתוב לך אמרתי? כן אמר . שעה לחר מכן קרה האסון במלון פארק בנתניה. הענין כנראה הופנם אצל מר רוב. האיש שבחמש השנים החבר הכי טוב שלנו בבית הלבן אך בסודיות לצערי , ולכן ספג מהלומות לא קטנות מהדמוקראטים היהודים בוושינגטון. אף אחד לא ידע , רק הם, אנחנו ומשרד ראש הממשלה.
ומאז נפתחה הדלת לבית הלבן בשקט ובענווה בין יועצים פוליטים עשינו את העבודה.
אריאל שרון קיבל תמיכה ומר בוש הבין כל בעיה והכל היה טוב.
לצערנו אותן הקשר הזה לא קרה עם הנשיא הקיים.
אף על פי שבארוחת בוקר בניו יורק ישבתי עם ארי ארו ,יועצו של מר נתניהו ,וניהלנו שיחה על פוליטיקה ליכודניקית, כמו שעשינו מספר פעמים בעבר .ומאחורינו ישב לא אחר מסנטור אובמה דאז. המנגנון הלוביסטי שבי אשר תמיד נתן לי אומץ ורצון לעשות חברים חדשים למען ישראל ,משום מה אותו בוקר ,אני וארי -לא פנינו לעשות את הנימוסים והליכות הרגילים שלנו. ציינתי את העובדה לפניו והמשכנו בעסקינו. ללא צער בכלל.
היום לאחר מספר שנים אני יודעת שהאינסטינקט הדיפלומטי שלנו עבד : הוא לא רוצה שאנחנו ננצח. ואנחנו דווקא לא מבינים בזה אנחנו כן רוצים. ויהיי מה שייהי. החרות הזו היא חלום עולם של מדינת היהודים. להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים. אז נראה לכם שנעזוב את ירושלים? כמו לעזוב את התקווה או כמו לעזוב את רעיון המדינה היהודית.
באנגלית אומרים אנחנו לא חושבים כך.. ולגברת קלינטון הנכבדה שמתעקשת על חלוקת ירושלים, כמו ששכחה שהיא נוצריה ובלי יהדות אין נצרות, והכומראשר הזהיר את בעלה 'שאם ישכח את ישראל בורא עולם לא יסלח לו ' נשכח הוא מליבה.... לה נאמר סליחה אבל באמת אי אפשר. אנחנו הגענו לכאן אחרי 2000 שנות גלות, ואנחנו לא זזים מירושלים. ולחיי מדינת ישראל. חג חירות שמח ישראל! הרווחתם אותו ביושר. חג בטוח אוהב וטוב לכל ילדי ישראל.
ולאחינו הערבים אשר יודעים ומבינים מהיא תפילה ושאנחנו מאמינים בני מאמינים נותר לנו להגיד אל אל ישראל!
