מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

הקיום של מדינת ישראל היא רק כמדינה יהודית/אורלי בני דייויס.

הכתבה פורסמה במעריב ארה'ב באוקטובר 19 2007.

אחד הרעיונות המדאגים אשר הופץ על ידי חכ״ים ערבים למינהם,לאחרונה יותר מתמיד ,
הוא שינוי התואר של מדינת ישראל ממדינת העם היהודי, למדינת כל אזרחיה . ישראל אמורה להיות מדינה לפי
הרעיון הזה ״ של כל תושביה״. ולהשאיר את היהדות מחוץ לתחום. כמו ״הרעיון הפלסטינאי״ ההצעה הזו מכוננת
את אותו רעיון של מחיקת הזהות היהודית מהמדינה . ״אותה גברת בשינוי הדהרת״.
ואחר כך תעשו אתם את החשבון. וכל יפי הנפש שוב יכולים להגיב, העובדות מדברות
עבור עצמן. מחיקת היהדות מישראל לא מותירה דבר מהרעיון הציוני, אשר מאותן
סיבות של הפוגרומים ורדיפות ראו גדולי האומה את חובתינו לחזור לקוממייות ארצינו.
אנו הדור אשר נולד בארץ זוכר מדוע ישראל חייבת להיות מדינת העם היהודי, ואותם אלו
שלצערם הרב נדדו שוב אל הגולה, מתוקה ככל שתהיי,מבינים שהידע שישראל חזקה
היא הביטחון היחיד שלנו בגלות. אבל איכן הלכו מנהיגינו שולל? איכן ניתן לשיחת היום
ההזויה הזו למצוא מקום במשא ומתן? האם אפשר בכלל לשנות זהות של מדינה אשר
נולדה מעפר השואה , ולהפוך אותה כרצונם. אכן לאף מנהיג ישראלי , שמאלני או ימני אין
את הזכות לשנות את הקיים. מגילת העצמאות כבסיס החוקה שעדין צריכה להכתב, היא זו
אשר חקוקה בדפי ההיסטוריה , וכזו תשמר את עתיד האומה היהודית. למורת רוחם ערבי
ישראל אשר מרגישים שמגילת העצמאות לא יכולה לענות לצרכיהם הבסיסים כערבים,
ילדי הארץ. ואחר כך יבקשו להוריד את מגן דוד מהדגל. באותה מידה יהודי בריטניה יכלו
לכבול על הצלב בדגל. איכן נמצאים כל אלו אשר יודעים להפסיק את שיחות חסרות
תכלית אללו? בשם שויון זכיות?, איכן הן זכיות העם היהודי אשר נרדף יותר מאלפיים
שנות גלות ? איכן חופש הדת יתקיים?הרי אפילו בהר הבית כיום אין ליהודים זכות
אלמנטרית להתפלל, בשם הדמוקרטיה? . כל הדתות מקבלות את כבוד אמונתם, הגיע הזמן
שבישראל סוף סוף יתנו מקום ליהדות. לאותה אמונה שהחזיקה איתנו אלפיים שנה בגולה,
עם התקוה לחזור לציון,אותה יהדות אשר מחבקת אותנו שוב ושוב ברגע של צרה.
ישראל היא ביתינו ומקום מבטחינו, חלק מערביי מדינת ישראל אללו שקוראים לעצמם
פלסטינאים, כיום וחיים בישראל, אומנם קיבלו תעודות זהות ישראליות , ועומדים
בתור לביטוח לאומי, זוכים לבחור ולהבחר אך הם לא מעונינים לשיר את התקוה, ולא
יכולים להצדיע לדגל, וביום העצמאות הםמסמלים את ״הנקבה״ יום האסון הלאומי של
הפלסטינאים ושלהם. ובהזדמניות מבקרים בסוריה. כיוון שבמדינתינו הטובה ואהובה החקיקה
בעניני זכיות לכולם כתובה במגילת העצמאות , באותיות גדולות כלבנה ואין שום צורך
לשדרג אותם אפילו , רק אולי לבצע אותם. לא שענין ההפליה בארץ הוא לווא דווקא מגזרי אלא שיטתי. קיים ונמצא בכל
מקום. אבל זה ענין אחר. דברו עם העולים מאטיופיה ותראו הפליה חינוכית.
נאמר רבות על בעית זהות ערבית ישראלית. אני לא חושבת שברומא של היום משהוא
יעז לבקש שינוי לאומי מטעם הדמוקרטיה. אם הדיאלוג הישראלי שלנו יהיי נקי מלשון
כפולה נוכל לשקם את את מדינתינו הקטנה, נביט לערבי ישראל בעניים ונגיד להם שהם
על הכיפק , הנסיוןשלהם היה טוב, אבל לא עובר . ופעם אחת ותמיד צריך לעביר את
ה״פרסה״ הזו מכל דיאלוג עתידי, חיבים אנו עדין להרגיש בכאב העצום כשאנו
קוראים ושומעים ישראלים יהודים״יושבי חדל״ אשר רוצים לפרוק כל עול, ולהחליף
את הקבוע , ומוצאים כל תירוץ להאשים את הדתיים אשר רוצים לשמר את הזהות
היהודית של המדינה, ולעומת זאת משחקים ליד אויבינו .לכל אלא אומר ״אל לכם לחבל
במזור היחיד שיש לעם ישראל״. להיות מדינה יהודית היא צורך קיומי ולא רק רעיוני
כפי שמנסים לספר לנו . הצורך במדינה יהודית הוא מפאת סכנה הכחדה הקיים תמיד
ולא מעליונות פטטית ,ההיסטוריה המקודשת בדם חרוטה לנו בדפי ההסטוריה. מדינת
ישראל הדמוקראטית היא מדינה יהודית וכל מי שרוצה מדינה אחרת כדאי שיבחן טוב את
האופציות כפי שאומרים חכמינו ״היי זנב לאריות ולא ראש לשועלים״,

ב'ה

לוחמי האל/ אורלי בני דייויס.

הכתבה פורסמה במעריב ארה'ב.
31.8.2007



רעיון לבדוק מנקודת מבט אובייקטיבית את שלושת הדתות היה יפה. אבל ההצלחה לא כל-כך הבטיחה
את ההבנה הדתית שלנו.
בא נאמר כשדיברו על ישראל פנו אל יהודה עציון וחנן פורת, ועוד מעט יהודים דתים ומאמינים אשר אמורים
היו ״להפחיד״ אותנו בקיצוניות שלהם, היום כמו אמש, חנן פורת הוא איש נועם ודבריו יתקבלו בהבנה, כיוון שהוא
חסר את ההתלהמות אשר טיפוסית לערבים. חנן שטרח להופיע למחרת אצל לונדון וקירשנבאום באמת היה
מופתע לתוצאה ״המדהימה״ כיוון שהוא אף פעם לא התראיין לקריסטין אממפור הכתבת מ- CNN , הוא חשב
שהדברים שצולמו בהזדמנות אחרת יצאו מהקשרם ולא בידיעתו. אחר כך דובר על יהודה עציון שפעם רצה לפוצץ
את אל עקצה – ועל זה שילם מחיר בכלא הישראלי, ובלא מעט עלבונות ,ושילם את מחיר הטעות הנוראה שחשב
לעשות – לעומת זאת, מתארים לנו את חברי ישיבה בחברון לומדים ומאמינים
אחרים אשר חושבים ומדברים על זכותם בארץ ישראל, והקטע האלים היחיד היה
דווקא בין ישראלים לבין הצבא בהמונה ״ובחילוצם״ מעזה.
מזה העולם צריך לפחד? כמה קיצוניים הם החברה האלו שאת הפצצות שלהם
הם לא מפוצצים שמשווים אותם לרודפי הדמים המוסלמים הם בדיחה. אין קו משווה בין המוסלמים הפנאטיים
ליהודים הקיצוניים. היהודי הכי קיצוני שלנו הוא יוצא דופן בהחלט ובתוך
20-30 שנה של ״באלגן״ של המתנחלים אפשר לספור אולי 3 מקרים ששניים
מהם היו סופניים. אני לא באה לסנגר או לתת גושפנקה לאף אחד. כל אדם באשר
הוא בישראל או בגולה, חייב לשמור על התיק ולהיות אזרח הטוב ביותר שיכול
להיות ולהיות גאווה ועמוד טווח לעמו ולמדינתו. כל אלו שחושבים שהעולם
נולד לשרת אותם מסיימים את דרכם בכי רע בדרך כלל, ועם ישראל למד מזמן
שהוא חייב לדאוג לעצמו- למשפחתו לסביבתו ולעמו. כי ״תמיד באים עלינו
לכלותינו״. לכן היום אחרי החצי מתקפה של ה- CNN , אני יכולה לשאול מדוע
להיות מוצלח כמו הלובי של ״איפק״ זו בעיה? ולמי? מדוע עמותות שעוזרות
לילדים בניו-יורק מהוות פתאום בעיה? האם באמת החוק לגבי תחומי מדינת
ישראל הם רלוונטים לכל העולם – ואם בכלל מדוע בית המשפט בהאג לא
מחליט סופית שלא היתה אף פעם מדינה פלסטינית – וירושלים היא לא בכיבוש
כי אם היא נחשבת לבין-לאומית, ואם ירושלים בין-לאומית, אז איך היא יכולה
להיות כבושה. ודרך אגב, לא נאמר אז בהחלטת האו״ם 181 שירושלים תהיי
בין-לאומית לתקופת 10 שנים בלבד. האם החוקים האלו שכולם מנפנפים
באם הם חוקי אמת – ועומדים בבית דין של צדק? לטעמי לא, ההמשכיות
האוטומטית משאלת גבול לטריטוריה פלסטינאית נראית לי משונה, וכל פעם
שבאים מדברים על אדמה פלסטינאית, אני רוצה לשאול אותם מתי הייתה
מדינה פלסטינאית , ונכון כולם אומרים זאת, אבל הם עדיין מוכרים לעולם
מדינה פלסטינאית ואנחנו שותקים ומרחמים עליהם. היום, אני רוצה לרחם
על ילדי דרפור שמדבקים לנו על דלתות הגבול בעזה, ואי אפשר לעזור להם.
הפלסטינאים אשר המלכו את החמאס שישמיד את מדינת ישראל, נישקו את
המדינה שלהם לשלום ברגע שהם בחרו להכחיד את מדינת ישראל. זה לא משחק
של מי ינצח יותר. זה יותר מזה, זה או הם או אנחנו היום.
אנחנו סגרנו את הדלת לעזה בהמלצתו החמה של אבו-מאזן שיפרוש בסוף
הקדנציה שלו ויעביר את ״הכתר״ לאחד חדש, יתכן מאוד שהוא מטוניס אשר
יעשה דבר פשוט, יכניס את החמאס לממשלה בגדה כביכול איחד, ולאחר
מכן יתמוך בהם ומשם הדרך קצרה, לזליגה לירדן וכן הלאה. המפה שלהם
מאוד ברורה, ירדן, קרובה מאוד לסיפור, ויש כאלו שיגידו שאם הם לא ישימו
לב זה יעבור לאט לאט אליהם. מצד אחד יש להם את פליטי עירק שהם לא
יכולים להתעלם מהם, ומצד שני את הפלסטינאים שכבר 80% מהאוכלוסיה.
נראה לי שפלסטניה שלהם קורמת עור וגידים, אבל מה נעשה עם עזה,
האם הרעיון המטורף הזה של המשך טריטוריאלי בין הגדה לעזה לא הקים
סערה בנינו? האם מישהו מכם רוצה גשר או תעלה מעל או מתחת למדינת
ישראל? אני חושבת שמנהלי משא ומתן הטובים והחכמים שלנו קצת באמת
צריכים לבנות מפה! זה לא יכול לקרות, ומישהו שמדבר על זה פשוט מותח
אותם! אני לא מאמינה שאף מדינאי יכול לחשוב על פיתרון כזה! אבל הזמן
עובר, והשעון מתקתק, על המדיניות של אדון בוש – שטעה בגדול כשנתן
למאלקי את השלטון במקום לסונים שאולי אולי יש צ׳אנס לעשות איתם
שלום – תמיד בלי ירושלים, ומה יעשה האדון בוש? האם הוא יוכל לתקן את
הטעות ולקחת חזרה את השלטון שנתן למאלקי שנבחר בצורה דמוקרטית?
מזכיר לי את הפתגם שנשלח אלי הבוקר: ״דמוקרטיה יש עוד זמן – חזרי הביתה״
כן, הדמוקרטיה הזו שאנחנו כולנו רוצים להפיץ אבל שוכחים שאין לממסד לא
בעזה ולא בעירק את האמצעים לתפקד בהם.
לפני מספר שנים אם העולם ירשה לחמאס לבחור ולהבחר, נודע לי שהם
מתמודדים חוקית. נו תאמרו לי אתם, אנחנו נתנו להם להבחר, אז מה אתם
מתלוננים – הרי זה דמוקרטי! אני חושבת שהיום אנחנו חייבים
להסתכל לשד הזה בעיניים ולהגיד – מצטערים, ניסנו, רצינו – אבדנו חבר׳ה
טובים, אפילו את רבין שקלנו. לא עוד – פלסטינאים יקרים, אני לא יודעת מי
אתם וכמה אתם – ואיפה אתם פזורים, לכו חפשו לכם מנהיג אחר שיתכן ויביא
לכם תוכנית שתבנה לכם אומה, ואולי אם תשתיקו את השנאה הזו לישראל,
אולי נבוא אליכם לעזור. עד אז, שיהיה לכם כל טוב ודרך צלחה!
לכל אלו לוחמי האל שמאמינים שירושלים היא בירת ישראל לנצח ולכל
אלה אשר נלחמים למען מדינה יהודית , למען העם היהודי , שימרו על הגחלת,
אבל עם החוק.

ישראל בשנה זאת בירושלים הבנויה..

ב'ה

המבוכה היום עם העולם הרחב נותן לנו להחליט שהגיע הזמן לעוף.

כמו אותו גוזל אשר רוצה לעוף לבד. מחיר העצמאות הוא לא קטן אך הרווחה הלאומית גדולה בהרבה.
יפה להיות בת חסות אהובה ונתמכת אבל בא היום שהמלך לא ידע את משה, או לא אהב אותו.
מה שיש לציין לשבח זה את הגברדיה המדינית והעיתונאית שהבינה שכאן נפל דבר.
שום מיצמוץ ושום פיקפוק בצדק הדרך.
כמובן אותו מיעוט אומלל שעדין מלשין ובוחש בקלחת ישנו אך העם בדרך אל החופש.
אז מה קרה פה? איך בת בריתינו האהובה בה' הידיעה החליטה לנטוש אותנו. מה לא הבנו? אולי הפעם הם רוצים שמישהו אחר ינצח?
מזכיר לי את הפגישה שלי עם קארל רוב היועץ של נשיא ארצות הברית, בשנת -2002 ערב הטבח בנתניה.
השעה שעת צהרים והוזמנתי לארוחה מצומצמת של כשלושים איש בערב החג. אני שנוהגת לכין את הסדר לכל הקהילה היהודית נבהלתי לגמרי,, איך ומה נעשה? צילצלתי למשרדי איפאק ושאלתי בתמימות מי הוא קארל רוב? הקול מאחורי האפרקסת נדם, ולאחר רגע אמר, אורלי ,אחרי הנשיא- הוא האדם הכי חשוב בארה'ב. אמרתי תודה ורצתי לדרכי. מבולבלת וחסרת עצות עוד רגע חג הפסח, ומה יהיי עם כל הישראלים רחוק מהבית. הרגע עבר ודוד נכנס לחדרי במשרד והודיע לי חגיגית 'השנה הזמינו אותנו לעשות חג עם כל הישראלים במסעדה היהודית'. אילו הרגעים בהם אני כל כך מודה לבורא עולם ואוהבת אותו יותר מהכל.
ידעתי ,שאני עומדת לפני'מעמד הר סיני' בכבודו ובעצמו. חשבתי לעצמי בתור אדם שחווה את המעמד עם אנשי ממשל שאני חיבת לחשוב על משהו משמעותי לאמר לאיש החשוב כל כך.
ערב החג הגיע, תקופה אשר ישראל עברה בדמעות לאחר כל התקפת טרור.
התכנסנו במסעדת 'סיגלר' בבלפטון ,מקום אשר לא שייך למעמד הזה ,אך משמעותי פולטית בהחלט. הגברדיה המקומית הגיעה : חבר הקונגרס המזמין והמארח שלח את העוזרים לחמם את האוירה. קטרין סייפס, העוזרת הפרלמנטרית שלו, נטלה ממני כרטיסי ביקור, אותה קאטרין הפכה לסנטורית של מדינת דרום קרולינה וכתבה חוק לידידות ישראל ועל כך תמיד הודה לה. . האנשים החלו להגיע ושורה של נציגי ציבור שלא הכרתי אף אחד עמדו בשורה ללחוץ את היד.. הגעתי לקארל רוב, המיוחל, הברכיים החלו לרעוד, ובגעירה עצמית קראתי לעצמי לסדר. 'אורלי צאי מזה'. ישרתי יד למולו ואמרתי בחיוך 'שמי אורלי בני דייויס ואני מאיפק'. קארל מבין דבר בקבוצה התורמת הגודלה באר'הב אולי אמר לי בקלילות 'כן אנחנו תומכים בישראל'.
נעצתי בו מבט ועניתי במשפט שהכינותי מראש " תלוי מי אתם רוצים שינצח?" קארל צעד צעד אחד אחורה, כאילו קיבל אגרוף בבטן. נשם נשימה הנהן בראשו ופנה לבא בתור. הארוחה החלה לא לפני שנכנס בכבוד חבר הקונגרס גו' ווילסון ופנה ישר אלי ללחוץ את היד. כן אותו חבר קונגרס על הרשימה השחורה של הנשיא המכהן הוא זה שקרא לעברו לא מזמן בקונגרס.

בסיום עברנו כולנו לאחר ברכות ליועץ הנכבד של הנשיא ,ובהתלוצצות חביבה שיחק עם כרטיס הביקור שנתתי לו תחילה " רגע אמר בחיבה יש לי כרטיס חשוב לשמירה".
הסתכלתי לעבר הכרטיס וזהיתי את שמי בשמחה ובלחיצת יד שאלתי אוכל לכתוב לך אמרתי? כן אמר . שעה לחר מכן קרה האסון במלון פארק בנתניה. הענין כנראה הופנם אצל מר רוב. האיש שבחמש השנים החבר הכי טוב שלנו בבית הלבן אך בסודיות לצערי , ולכן ספג מהלומות לא קטנות מהדמוקראטים היהודים בוושינגטון. אף אחד לא ידע , רק הם, אנחנו ומשרד ראש הממשלה.

ומאז נפתחה הדלת לבית הלבן בשקט ובענווה בין יועצים פוליטים עשינו את העבודה.
אריאל שרון קיבל תמיכה ומר בוש הבין כל בעיה והכל היה טוב.
לצערנו אותן הקשר הזה לא קרה עם הנשיא הקיים.
אף על פי שבארוחת בוקר בניו יורק ישבתי עם ארי ארו ,יועצו של מר נתניהו ,וניהלנו שיחה על פוליטיקה ליכודניקית, כמו שעשינו מספר פעמים בעבר .ומאחורינו ישב לא אחר מסנטור אובמה דאז. המנגנון הלוביסטי שבי אשר תמיד נתן לי אומץ ורצון לעשות חברים חדשים למען ישראל ,משום מה אותו בוקר ,אני וארי -לא פנינו לעשות את הנימוסים והליכות הרגילים שלנו. ציינתי את העובדה לפניו והמשכנו בעסקינו. ללא צער בכלל.
היום לאחר מספר שנים אני יודעת שהאינסטינקט הדיפלומטי שלנו עבד : הוא לא רוצה שאנחנו ננצח. ואנחנו דווקא לא מבינים בזה אנחנו כן רוצים. ויהיי מה שייהי. החרות הזו היא חלום עולם של מדינת היהודים. להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים. אז נראה לכם שנעזוב את ירושלים? כמו לעזוב את התקווה או כמו לעזוב את רעיון המדינה היהודית.
באנגלית אומרים אנחנו לא חושבים כך.. ולגברת קלינטון הנכבדה שמתעקשת על חלוקת ירושלים, כמו ששכחה שהיא נוצריה ובלי יהדות אין נצרות, והכומראשר הזהיר את בעלה 'שאם ישכח את ישראל בורא עולם לא יסלח לו ' נשכח הוא מליבה.... לה נאמר סליחה אבל באמת אי אפשר. אנחנו הגענו לכאן אחרי 2000 שנות גלות, ואנחנו לא זזים מירושלים. ולחיי מדינת ישראל. חג חירות שמח ישראל! הרווחתם אותו ביושר. חג בטוח אוהב וטוב לכל ילדי ישראל.
ולאחינו הערבים אשר יודעים ומבינים מהיא תפילה ושאנחנו מאמינים בני מאמינים נותר לנו להגיד אל אל ישראל!

ישראל

ומתחילים מברשית.

ב'ה

אחרי שנים של דיבורים הסכמים ומלחמות ,ישראל היום, נמצאת במבוכה.העולם לא מרחם עלינו יותר.
תפקיד הקורבן היה ונעלם , כמו רחמים לאומים על חסרי כל אשר נמצאים בארץ. .

ישראל של שישים ושתיים שנה האחרונות זכתה לגיבוי עולמי גדול בזכות הדרך הקשה שעברה להגיע עד הלום.
היום נראה שהציפור החלה לעוף ואפילו בועט.
אחד הרעיונות הכי מובנים אצל המעצמות הגדולות היא הענוה. כאשר אתה עצום כמו ארה'ב ברטניה ורוסיה אתה לא צריך לנשוף לאף אחד בעורף, כולם מתנהלים כשורה. אך כשמגיעה מדינה קטנה כמו ישראל ועוד מדינת היהודים , ויוצרת אווירה של התמודדות על התואר האלופה אז יש אלו שלא כל כך מוכנים לזאת.
נאמר שאם אף אחד לא מתנגד לך כשאתה לא רלוונטי, ולפי רמת המתנגדים לישראל היום ישראל מאד רלוונטית.
אז רבים יבואו ויסבירו את הבעיה של ישראל מול הקונפליקט הפלסטינאי, ויש אפילו מי שיגיד תרדו מהגולן והפחדנים בניניו שנמצאים 'במועצת החכמים' ובכלל לא אריות אל, יגידו כיבוש משוגעים מה אתם עושים.
אז צריך לקחת נשימה ולראות מה ולמה כל המאומה.

חייתי בחול שניים רבות הרבה יותר מאשר רציתי והבנתי שבכל פעם שישראלי אומר משהו לא לטעם הגויים זו היתה"חוצפה".
החוצפה המפורסמת שקוראים לנו בגולה היא אותה דעה שקצת לא מקובלת אשר נותנת לאחר להבין שהוא לא כול כך חכם. והם אלו 'אשר הוציאו את עמינו מהבוץ' ,חושבים לעצמם ,ולא בורא עולם ,אשר פעם אחר פעם מצילינו מידם. אז הדילמה היהודית היא בין שחצנות להתקפלות. עדין לא מצאנו את דרך המלך להתפשרות על רק להיות אלופים בעל כורחינו.
ההבדל בין המערב הנהור למזרח פשוט:
כאשר ממלכות שונות בתבל מוצאות עצמם שולטות הם: יוצרים אוירה של הבנה ותמיכה בנשלטים. הם עדין נקראים המערב.
לעומת זאת המלכים השליטים ביד קשה נקראים רודנים וחייבים להוריד אותם מכסאם.
הסוד המערבי הוא פטטי מאד ,יושבים שם למעלה ,במגדלי השין ,וכל הווסילים שלהם קדים לעברם בחן והם בחייוך צנום מברכים אותם ממרום מושבם.
מערב ..אולי לא כל כך חופשי.
אז ישראל ודרכה אומנם מצליחה להוציא לעולם את המיץ ,אך לא הבינה איך לעשות זאת בעדנה.
ויותר מזה לא זוכרים מי בחדר הוא האריה. כלאמר ארה'ב בריטניה ורוסיה ואפילו סין.
אז חוזרים מברשית לעבוד בקבוצה כי כולנו אשמים, כולנו עומדים ומתנוצצים מול העולם אשר קרס - ואנחנו באים לעוד. לא עצרנו לעזור לידידתינו הטובה אשר עזרה בכל ליבה ,לארה'ב, אפילו לאחר קריאה נואשת לבוא להשקיע באמריקה . לא באנו להציל את ברטניה אשר כלכלתה בתחתית האדמה ועמדנו מנגד על דמם של חברינו הטובים ביותר.
תגידו לי אתם מתי אתם היתם חברים של מישהו? מתי אתם התחלתם להתיחס לאנשים בטוב לב שאתם מצפים שיתיחסו אליכם. ובעיברית ציחה מי שם את הישראלים למלך??
אז עכשיו תאוכלו את פרי האגואיזם את הניצחון הבוסר אשר אף אחד בעולם לא מוחה לכם כפיים, ברגע הכי מצליח של המדינה...כמה חבל.
כמה אנוש לחשוב שאנחנו לא ערבים זה לזו, ושאם נרוץ בדרך לא נפריע לזקנה לעשות את דרכה לאותה מכולת, שכל כך רחוקה כי באמת אף אחד מבני משפחתה לא בא לעזור לה. והיא יכלה להיות אמא שלנו. לאן אתם רצים?
ואותם עובדים זרים שאנחנו משלמים כדי שישמרו על קשישינו לא מקבלים אפילו חיבוק קטן ותודה על ששומרים אל בני ביתינו. וילדינו שנחמים בבית ספר כל יום מול ילדים מוכים אשר מעברים את זעמם לחבריהם לכיתה , ארץ ישראל ממש יפה. מה עם הילדים? מה עובר עליכם?
מי אתם עם ישראל לעולם לא ידענו שכך יהייי. איך היא ארץ אחרת ארץ אוהבת ומחבקת, סנדלים תנכיות ואופניים עם פרחים. איכן אבדתם יהודי המסורת שפעם התורה היתה לדרך כיום היא כקרדום שחופרים בה ?
עם ישראל התעוררו משיכרון ההתהוללות. קחו את חייכם וחזרו למוטב כי ככה באמת תנצלו מדור חדש אשר לא זכר מה זה חן וחסד ורחמים. וכוח של עם ישראל היא בדרך ארץ ככה אמרה סבתי היקרה רחל . שאו שערים לילדי ישראל כי עם טוב וחסוד עומד בפתח ובראשו דרך ארץ ותורת אהבת אדם ועולם.
ובברכה והחזרתנו לציון ברחמים רביים וסליחה מכל אחי האוהבים.
שלכם
אורלי בני דייויס.
י