ב'ה

לוחמי האל/ אורלי בני דייויס.

הכתבה פורסמה במעריב ארה'ב.
31.8.2007



רעיון לבדוק מנקודת מבט אובייקטיבית את שלושת הדתות היה יפה. אבל ההצלחה לא כל-כך הבטיחה
את ההבנה הדתית שלנו.
בא נאמר כשדיברו על ישראל פנו אל יהודה עציון וחנן פורת, ועוד מעט יהודים דתים ומאמינים אשר אמורים
היו ״להפחיד״ אותנו בקיצוניות שלהם, היום כמו אמש, חנן פורת הוא איש נועם ודבריו יתקבלו בהבנה, כיוון שהוא
חסר את ההתלהמות אשר טיפוסית לערבים. חנן שטרח להופיע למחרת אצל לונדון וקירשנבאום באמת היה
מופתע לתוצאה ״המדהימה״ כיוון שהוא אף פעם לא התראיין לקריסטין אממפור הכתבת מ- CNN , הוא חשב
שהדברים שצולמו בהזדמנות אחרת יצאו מהקשרם ולא בידיעתו. אחר כך דובר על יהודה עציון שפעם רצה לפוצץ
את אל עקצה – ועל זה שילם מחיר בכלא הישראלי, ובלא מעט עלבונות ,ושילם את מחיר הטעות הנוראה שחשב
לעשות – לעומת זאת, מתארים לנו את חברי ישיבה בחברון לומדים ומאמינים
אחרים אשר חושבים ומדברים על זכותם בארץ ישראל, והקטע האלים היחיד היה
דווקא בין ישראלים לבין הצבא בהמונה ״ובחילוצם״ מעזה.
מזה העולם צריך לפחד? כמה קיצוניים הם החברה האלו שאת הפצצות שלהם
הם לא מפוצצים שמשווים אותם לרודפי הדמים המוסלמים הם בדיחה. אין קו משווה בין המוסלמים הפנאטיים
ליהודים הקיצוניים. היהודי הכי קיצוני שלנו הוא יוצא דופן בהחלט ובתוך
20-30 שנה של ״באלגן״ של המתנחלים אפשר לספור אולי 3 מקרים ששניים
מהם היו סופניים. אני לא באה לסנגר או לתת גושפנקה לאף אחד. כל אדם באשר
הוא בישראל או בגולה, חייב לשמור על התיק ולהיות אזרח הטוב ביותר שיכול
להיות ולהיות גאווה ועמוד טווח לעמו ולמדינתו. כל אלו שחושבים שהעולם
נולד לשרת אותם מסיימים את דרכם בכי רע בדרך כלל, ועם ישראל למד מזמן
שהוא חייב לדאוג לעצמו- למשפחתו לסביבתו ולעמו. כי ״תמיד באים עלינו
לכלותינו״. לכן היום אחרי החצי מתקפה של ה- CNN , אני יכולה לשאול מדוע
להיות מוצלח כמו הלובי של ״איפק״ זו בעיה? ולמי? מדוע עמותות שעוזרות
לילדים בניו-יורק מהוות פתאום בעיה? האם באמת החוק לגבי תחומי מדינת
ישראל הם רלוונטים לכל העולם – ואם בכלל מדוע בית המשפט בהאג לא
מחליט סופית שלא היתה אף פעם מדינה פלסטינית – וירושלים היא לא בכיבוש
כי אם היא נחשבת לבין-לאומית, ואם ירושלים בין-לאומית, אז איך היא יכולה
להיות כבושה. ודרך אגב, לא נאמר אז בהחלטת האו״ם 181 שירושלים תהיי
בין-לאומית לתקופת 10 שנים בלבד. האם החוקים האלו שכולם מנפנפים
באם הם חוקי אמת – ועומדים בבית דין של צדק? לטעמי לא, ההמשכיות
האוטומטית משאלת גבול לטריטוריה פלסטינאית נראית לי משונה, וכל פעם
שבאים מדברים על אדמה פלסטינאית, אני רוצה לשאול אותם מתי הייתה
מדינה פלסטינאית , ונכון כולם אומרים זאת, אבל הם עדיין מוכרים לעולם
מדינה פלסטינאית ואנחנו שותקים ומרחמים עליהם. היום, אני רוצה לרחם
על ילדי דרפור שמדבקים לנו על דלתות הגבול בעזה, ואי אפשר לעזור להם.
הפלסטינאים אשר המלכו את החמאס שישמיד את מדינת ישראל, נישקו את
המדינה שלהם לשלום ברגע שהם בחרו להכחיד את מדינת ישראל. זה לא משחק
של מי ינצח יותר. זה יותר מזה, זה או הם או אנחנו היום.
אנחנו סגרנו את הדלת לעזה בהמלצתו החמה של אבו-מאזן שיפרוש בסוף
הקדנציה שלו ויעביר את ״הכתר״ לאחד חדש, יתכן מאוד שהוא מטוניס אשר
יעשה דבר פשוט, יכניס את החמאס לממשלה בגדה כביכול איחד, ולאחר
מכן יתמוך בהם ומשם הדרך קצרה, לזליגה לירדן וכן הלאה. המפה שלהם
מאוד ברורה, ירדן, קרובה מאוד לסיפור, ויש כאלו שיגידו שאם הם לא ישימו
לב זה יעבור לאט לאט אליהם. מצד אחד יש להם את פליטי עירק שהם לא
יכולים להתעלם מהם, ומצד שני את הפלסטינאים שכבר 80% מהאוכלוסיה.
נראה לי שפלסטניה שלהם קורמת עור וגידים, אבל מה נעשה עם עזה,
האם הרעיון המטורף הזה של המשך טריטוריאלי בין הגדה לעזה לא הקים
סערה בנינו? האם מישהו מכם רוצה גשר או תעלה מעל או מתחת למדינת
ישראל? אני חושבת שמנהלי משא ומתן הטובים והחכמים שלנו קצת באמת
צריכים לבנות מפה! זה לא יכול לקרות, ומישהו שמדבר על זה פשוט מותח
אותם! אני לא מאמינה שאף מדינאי יכול לחשוב על פיתרון כזה! אבל הזמן
עובר, והשעון מתקתק, על המדיניות של אדון בוש – שטעה בגדול כשנתן
למאלקי את השלטון במקום לסונים שאולי אולי יש צ׳אנס לעשות איתם
שלום – תמיד בלי ירושלים, ומה יעשה האדון בוש? האם הוא יוכל לתקן את
הטעות ולקחת חזרה את השלטון שנתן למאלקי שנבחר בצורה דמוקרטית?
מזכיר לי את הפתגם שנשלח אלי הבוקר: ״דמוקרטיה יש עוד זמן – חזרי הביתה״
כן, הדמוקרטיה הזו שאנחנו כולנו רוצים להפיץ אבל שוכחים שאין לממסד לא
בעזה ולא בעירק את האמצעים לתפקד בהם.
לפני מספר שנים אם העולם ירשה לחמאס לבחור ולהבחר, נודע לי שהם
מתמודדים חוקית. נו תאמרו לי אתם, אנחנו נתנו להם להבחר, אז מה אתם
מתלוננים – הרי זה דמוקרטי! אני חושבת שהיום אנחנו חייבים
להסתכל לשד הזה בעיניים ולהגיד – מצטערים, ניסנו, רצינו – אבדנו חבר׳ה
טובים, אפילו את רבין שקלנו. לא עוד – פלסטינאים יקרים, אני לא יודעת מי
אתם וכמה אתם – ואיפה אתם פזורים, לכו חפשו לכם מנהיג אחר שיתכן ויביא
לכם תוכנית שתבנה לכם אומה, ואולי אם תשתיקו את השנאה הזו לישראל,
אולי נבוא אליכם לעזור. עד אז, שיהיה לכם כל טוב ודרך צלחה!
לכל אלו לוחמי האל שמאמינים שירושלים היא בירת ישראל לנצח ולכל
אלה אשר נלחמים למען מדינה יהודית , למען העם היהודי , שימרו על הגחלת,
אבל עם החוק.